פסק-דין בתיק ת"ק 011737/02

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת שרשרת שאירעה ביום 30/7/98.

הנתבעת מס' 1 (להלן: הפניקס), הינה מבטחת השימוש ברכבו של הנתבע מס' 2 (להלן: הנתבע), שעל פי הנטען, פגע מאחור ברכבו של הנתבע מס' 3 והדף אותו לעבר רכבו של התובע. הנתבעת מס' 4, (להלן: מגדל), ביטחה את השימוש ברכבו של הנתבע מס' 3 וצורפה על פי בקשתה כנתבעת נוספת.

נציג הפניקס הודיע במעמד הדיון כי הנתבעים 1 ו-2, מודים באחריות וחולקים על גובה הנזק בלבד שכן לטענתם רכבו של התובע, תוקן לאחר התאונה, על ידי הנתבע ועל חשבונו.

התובע העיד כי אכן הסכים להביא את רכבו לתיקון במוסך אליו הפנה אותו הנתבע אך כשהגיע למוסך, לקחת את רכבו, גילה כי הרכב במצב רעוע ולא תוקן כראוי. התובע העיד כי התקשר לנתבע והודיע לו כי הרכב לא תוקן לשביעות רצונו אך הנתבע טרק את הטלפון.

התובע העיד כי הזמין שמאי לבדיקת הרכב וכי דו"ח השמאי ותמונות הרכב שצורפו אליו מתייחסים למצב הרכב לאחר התיקון שבוצע במוסך מטעם הנתבע.

כאמור, התובע צרף לתביעתו דו"ח שמאי ערוך על ידי השמאי עלי דויטש שבדק את רכבו של התובע ביום 31/7/98, דהיינו יום לאחר התאונה.

בדו"ח השמאי, מצויין במפורש, כי הרכב נלקח על ידי הנהג הפוגע לתיקון והוחזר לאחר ניסיון תיקון רשלני ובלתי מספק.

התמונות שצורפו לדו"ח השמאי, מעידות אכן כי הרכב לא תוקן כראוי שכן נותרו סימני נזק ברורים וניכרים לעין, בחלקו האחורי של הרכב. השמאי העריך את עלות תיקון הרכב בסך כולל של 2,560 ש"ח, ללא מע"מ.

הנתבע העיד כי לקח את רכבו של התובע לתיקון במוסך ושילם עבור התיקון סך של כ-1,000 ש"ח אך אין ברשותו קבלה המעידה על התשלום.

נציג הפניקס טען כי התביעה אינה אמינה שכן הוגשה 4 שנים לאחר התאונה וכי בגרסת התובע נתגלו סתירות שכן התובע לא ציין בכתב התביעה כי הרכב תוקן במוסך מטעם הנתבע ובמכתבו מיום 7/5/02, לפניקס, נ/2, טען כי הרכב לא תוקן כלל במוסך ברדה ואילו בעדותו הודה התובע כי הרכב תוקן במוסך ברדה, אך לא תוקן לשביעות רצונו.

התובע טען כי תיקון הרכב במוסך מטעם הנתבע, אינו נחשב בעיניו כתיקון שכן הרכב לא תוקן כראוי. כן הודה התובע כי לא תיקן את הרכב ומאחר ולא יכול היה למכור אותו במצבו, הושבת הרכב.

לאחר שבחנתי ושמעתי טענות הצדדים, לא מצאתי סתירות מהותיות הפוגעות באמינות תביעתו של התובע.

טענת הנתבעים 1 ו-2, כי התובע הצהיר על שביעות רצונו מתיקון הרכב במוסך מטעם הנתבע, לא הוכחה. הנתבע לא חזר בעדותו על הטענה כי התובע אישר בפניו כי הוא מרוצה מתיקון הרכב. זאת ועוד, עדותו של הנתבע כי תיקן גם את רכבו של הנתבע מס' 3, נסתרה על ידי הנתבע מס' 3 שהכחיש זאת בעדותו. עצם העובדה שהתובע טרח להזמין שמאי, לבדיקת רכבו, יום לאחר התאונה ו"תיקון" הרכב במוסך על ידי הנתבע, מעידה על אי שביעות רצונו של התובע מ"תיקון" הרכב.

בדו"ח השמאי מצויין במפורש כי בדיקת הרכב והערכת הנזקים, בוצעה יום למחרת התאונה ולאחר ניסיון התיקון הכושל. התמונות שצורפו לדו"ח השמאי, מעידות על הנזקים שנותרו ברכב לאחר ביצוע התיקון מטעם הנתבע והערכת הנזק מתייחסת כאמור למצב הרכב לאחר התיקון האמור.

התובע אכן השתהה בהגשת התביעה אך בנסיבות אלה כשהנזק הנטען נתמך בדו"ח שמאי שבדק את הרכב יום לאחר התאונה, אין בכך כדי לפגום באמינות התביעה.

התובע אמנם לא תיקן את הרכב (לפיכך הערכת הנזק אינה כוללת מע"מ), אך מקובל עלי כי הערכת עלות התיקון, על פי דו"ח השמאי, משקפת את הנזק שנגרם לרכב ובגינו זכאי התובע לפיצוי.

התובע לא הוכיח את טענתו כי נגרם לו נזק או הפסד בגין אבדן ימי עבודה ומקום שמדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

הנזק לרכב הוערך כאמור על ידי השמאי, בסך של 2,560 ש"ח. בנוסף צורף חשבון שכ"ט שמאי בסך 269 ש"ח אך לא צורפה קבלה המאשרת תשלום הסכום האמור לפיכך לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי עבור ההוצאה הנטענת שלא הוכחה.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,560 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 31/7/98 ועד מועד התשלום בפועל.